הילה מתלבטת

תּוֹדָה הוּא רֶגֶשׁ שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֵּי מִישֶׁהוּ שֶׁעוֹזֵר לָנוּ אוֹ נוֹתֵן לָנוּ. חָשׁוּב לְהַבִּיעַ אֶת הַתּוֹדָה בְּאָמִירָה אוֹ בְּמַעֲשֶׂה.

לִשְׁאֵלָתְךָ גַּיְא, חָשׁוּב לָשִׂים לֵב אִם הַתּוֹדָה נֶהְפֶּכֶת לְעֹל, לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא חַיָּב, וְנוֹסֶפֶת פֹּה נִימָה שֶׁל אִיּוּם – זֶה כְּבָר חוֹרֵג מִגֶּדֶר שֶׁל תּוֹדָה רְגִילָה וְצָרִיךְ לָשִׂים לְזֶה גְּבוּל.

אֲנִי מַצִּיעָה לְךָ לְכַבֵּד אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת, וְלוֹמַר לוֹ שֶׁאֵינְךָ מַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ עוֹד. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַגְּבוּל שֶׁתַּצִּיב יַעֲזֹר. בְּמִדָּה וְאוֹתוֹ יֶלֶד מַמְשִׁיךְ לִדְרֹשׁ מִמְּךָ דְּבָרִים עָלֶיךָ לְפַנּוֹת מִיָּדִית לִמְבֻגָּר כְּמוֹ הוֹרֶה, מוֹרֶה אוֹ יוֹעֶצֶת שֶׁיְּסַיְּעוּ לָךְ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַמְּחֻיָּבוּת שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֶיךָ.

בְּהַצְלָחָה!

הַיּוֹעֶצֶת גִּילָה